pt. 1
(it was written 2 days ago)
טוב, אז ללא ספק שבוע ארוך מורכב, מיוחד ומגוון, עבר על כוחותינו בשוויץ. 5 ערים, 4 רכבות, 4 הוסטלים, מארח גרמני אחד נהדר (שיחד עם עוד שותף גרמני וחברה יפנית חלקנו פונדו גבינה מקומי ומשחק קופסה שמטרתו להשתלט על העולם), 2 הופעות (האחת טובה וכבר נכתב עליה כאן, והשניה של ביצ׳ האוס חלומית וקסומה אם כי קצרה מדי, אבל יש לי חולצה למזכרת. (Been there, bought the T shirt), מסיבה עם 15 אמריקאים, תלמידי ארכיטקטורה שנסעו לראות בניינים, 289 תמונות שבתקווה יעלו בקרוב, 4 שכבות של ביגוד, המון שלג, המון מחשבות, המון לחוות את עצמך במצבי קיצון ואינספור שעות של מוזיקה.
אבל כל זה כאילו היה רק חימום. מי אמר שזה רק טיול אורבני?
עשיתי מסלול הליכה, במקום שומם וסוג של נטול ציביליזציה. אינטרלקן נמצאת במין עמק כשהיא מוקפת בהרים מושלגים. ממש גלויה. יצאתי מהעיר בשביל מושלג לאורך נחל ולאט לאט נגמרו הבתים והתחילה
חורשה והכל שלג (שאריות מפעם קודמת, למזלי לא ירד) ואז מגעים לאגם שנקרא תון והכל נפרש לפנייך: הרים ומים ושקיעה וזה היה עוצר נשימה.
pt. 2
למחרת לקחתי אוטובוס ואז רכבל ועליתי לפסגת הנידרהורן שזה הר מושלג בגובה 1900 מטר
מעל פני הים. ושם התחלתי ללכת. גיבור שכמוני בחרתי במסלול הארוך של 10 ק״מ בשלוש שעות. המקום היה כל כך גבוה שהעננים היו מתחתי. גם שם הייתי כמעט לבד לאורך המסלול, וכשהגעתי למטה חשבתי
לעצמי, נו, אינטרלקן רק שעתיים הליכה (ורבע שעה באוטובוס) אז קדימה נלך! זאת הייתה טעות.. זאת אומרת היה מקסים וככל שירדתי יש חורשות וחלק מושלג וחלק משקיף על האגם שראיתי יום קודם מלמעלה, אלא שבאמצע הדרך השילוט הפנה למקום לא צפוי וחיכתה לי עליה ענקית וירידות אינספור בנעליים שלקחתי
מההוסטל (נעלי סקי או שלג שהיו קטנות עליי קצת והתחלתי להרגיש את זה בירידות מההר) ואני מרגיש איך הרגליים והתחת נתפסים לי. אכן שעתיים, אכן יפה אבל כואב.
והיום לקחתי רכבל של חצי שעה (שגם נתקע באמצע, אז עם פחד הגבהים היה נפלא) אל פסגת הפירסט, חלק מרכס ההרים הגבוה באירופה ומגובה של 2200 מטר התחלתי את דרכי בשבילים החלקלקים מאוד ותלולים לא פחות. למרות מזג האויר המעונן, הנוף לא אכזב, הכל כל כך גדול. גם היום עברתי חלק גדול מבודד לגמרי, אלא שההר הזה הוא גם אתר סקי, אז מדי פעם חולפים על פניך מחליקים זריזים, באמצע גם התחיל לרדת שלג, ממש גלויה בהתגלמותה. אבל אחרי שני ההרים הללו, אין שריר באזור הרגליים (והישבן) שלא תפוס.
ומה צופן העתיד? הופעה, מארח מקומי, קצת ציריך, קצת לוצרן , עוד הר וטיסה לפינלנד. שנראה לי תסיים יפה את פרק הפרולוג של שוויץ.
(it was written 2 days ago)
טוב, אז ללא ספק שבוע ארוך מורכב, מיוחד ומגוון, עבר על כוחותינו בשוויץ. 5 ערים, 4 רכבות, 4 הוסטלים, מארח גרמני אחד נהדר (שיחד עם עוד שותף גרמני וחברה יפנית חלקנו פונדו גבינה מקומי ומשחק קופסה שמטרתו להשתלט על העולם), 2 הופעות (האחת טובה וכבר נכתב עליה כאן, והשניה של ביצ׳ האוס חלומית וקסומה אם כי קצרה מדי, אבל יש לי חולצה למזכרת. (Been there, bought the T shirt), מסיבה עם 15 אמריקאים, תלמידי ארכיטקטורה שנסעו לראות בניינים, 289 תמונות שבתקווה יעלו בקרוב, 4 שכבות של ביגוד, המון שלג, המון מחשבות, המון לחוות את עצמך במצבי קיצון ואינספור שעות של מוזיקה.
אבל כל זה כאילו היה רק חימום. מי אמר שזה רק טיול אורבני?
עשיתי מסלול הליכה, במקום שומם וסוג של נטול ציביליזציה. אינטרלקן נמצאת במין עמק כשהיא מוקפת בהרים מושלגים. ממש גלויה. יצאתי מהעיר בשביל מושלג לאורך נחל ולאט לאט נגמרו הבתים והתחילה
חורשה והכל שלג (שאריות מפעם קודמת, למזלי לא ירד) ואז מגעים לאגם שנקרא תון והכל נפרש לפנייך: הרים ומים ושקיעה וזה היה עוצר נשימה.
pt. 2
למחרת לקחתי אוטובוס ואז רכבל ועליתי לפסגת הנידרהורן שזה הר מושלג בגובה 1900 מטר
מעל פני הים. ושם התחלתי ללכת. גיבור שכמוני בחרתי במסלול הארוך של 10 ק״מ בשלוש שעות. המקום היה כל כך גבוה שהעננים היו מתחתי. גם שם הייתי כמעט לבד לאורך המסלול, וכשהגעתי למטה חשבתי
לעצמי, נו, אינטרלקן רק שעתיים הליכה (ורבע שעה באוטובוס) אז קדימה נלך! זאת הייתה טעות.. זאת אומרת היה מקסים וככל שירדתי יש חורשות וחלק מושלג וחלק משקיף על האגם שראיתי יום קודם מלמעלה, אלא שבאמצע הדרך השילוט הפנה למקום לא צפוי וחיכתה לי עליה ענקית וירידות אינספור בנעליים שלקחתי
מההוסטל (נעלי סקי או שלג שהיו קטנות עליי קצת והתחלתי להרגיש את זה בירידות מההר) ואני מרגיש איך הרגליים והתחת נתפסים לי. אכן שעתיים, אכן יפה אבל כואב.
והיום לקחתי רכבל של חצי שעה (שגם נתקע באמצע, אז עם פחד הגבהים היה נפלא) אל פסגת הפירסט, חלק מרכס ההרים הגבוה באירופה ומגובה של 2200 מטר התחלתי את דרכי בשבילים החלקלקים מאוד ותלולים לא פחות. למרות מזג האויר המעונן, הנוף לא אכזב, הכל כל כך גדול. גם היום עברתי חלק גדול מבודד לגמרי, אלא שההר הזה הוא גם אתר סקי, אז מדי פעם חולפים על פניך מחליקים זריזים, באמצע גם התחיל לרדת שלג, ממש גלויה בהתגלמותה. אבל אחרי שני ההרים הללו, אין שריר באזור הרגליים (והישבן) שלא תפוס.
ומה צופן העתיד? הופעה, מארח מקומי, קצת ציריך, קצת לוצרן , עוד הר וטיסה לפינלנד. שנראה לי תסיים יפה את פרק הפרולוג של שוויץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה